שתי התארגנויות קהילתיות במדרגות הנביאים ותוכנית עירונית למעברים ההיסטוריים בשוק תלפיות חושפות רעיון אחד: בחיפה, הדרך ברגל היא לא רק הדרך להגיע ממקום למקום. היא חלק מהחיים של השכונה.
מה הופך גרם מדרגות למקום שאנשים רוצים להישאר בו, ולא רק לעבור דרכו? בשכונת הדר בחיפה התשובה אינה קשורה למספר המדרגות. היא קשורה למי שמחליט לטפל בהן. בתחילת פברואר השנה התכנסו כמאה תושבות ותושבים במעלות הנביאים, שתלו צמחים, ניקו ופינו פסולת. לצד עבודת הטיפוח התקיימו סדנאות ושעת סיפור לילדים. מדרגות ששימשו בעיקר למעבר הפכו, לפחות לאותו יום, למקום מפגש.
זו לא הייתה פעולה חד-פעמית. לפי הודעות עיריית חיפה, יוזמה קהילתית דומה התקיימה במקום בפברואר 2025. באירוע ההוא השתתפו תושבים, בעלי עסקים ואנשי קהילה, ובסיוע העירייה ומתנ"ס הדר נוספו גם אלמנטים של תאורה. שנה אחר כך חזרה ההתארגנות אל אותו גרם מדרגות. הרצף הזה מעניין יותר מתמונה יפה של עציצים: הוא מלמד שאפשר להפוך תחזוקה עירונית גם למעשה של שייכות.
מעלות הנביאים אינן גינה שכונתית נסתרת. העירייה מתארת אותן כציר המחבר בין הדר לעיר התחתית. מי שמטפס בחיפה יודע למה ההבחנה חשובה. מדרגות הן לעיתים קיצור דרך יעיל יותר מרחוב מתפתל, אבל גם מקום שבו הזנחה קטנה מורגשת מיד: לכלוך על המעבר, תאורה חלשה או תחושה שהמרחב אינו שייך לאיש.
בדיווח העירייה על הפעילות השנה הוזכר גם האדריכל יוסי קורי, ממובילי המיזם. הוא תיאר התגייסות של תושבים מגילים שונים לטיפוח המעבר. אין צורך להעמיס על האירוע משמעות שלא נבדקה: לא נמדדה בעקבותיו ירידה בפשיעה ולא פורסם סקר שביעות רצון. הערך שאפשר לקבוע מן התיעוד פשוט יותר, וגם ממשי יותר. התושבים לא המתינו לכך שכל פרט במרחב הציבורי יטופל עבורם, אלא יצרו פעולה משותפת שהעירייה סייעה לה.
אבל לתמונה המקומית יש גם צד שני, שאינו תלוי בהתנדבות. בדצמבר 2025 הודיעה העירייה על התחלת עבודות לחידוש המעברים ההיסטוריים סביב שוק תלפיות. התוכנית כוללת את מעבר ברוריה, מעבר דבורה ומעבר גוש חלב, ומכוונת לחבר מחדש רחובות, חצרות מסחר וצירי הליכה שחלקם נפגעו או נחסמו במשך השנים. בין היתר תוכנן לפתוח מחדש קישור בין רחוב סירקין לרחוב הרב מרכוס באמצעות גרם מדרגות במעבר דבורה.
לקראת אותה תוכנית נערך, לדברי העירייה, סקר הליכתיות בסיוע סטודנטים לאדריכלות מכפר הסטודנטים של מתנ"ס הדר. הם בחנו מסלולים, חסמים, קרבה לתחבורה ציבורית ונקודות עניין, וקיימו ראיונות עם משתמשי המרחב. זהו הבדל חשוב: במקום להתבונן ברחוב רק דרך תוכנית הנדסית, אפשר לשאול אנשים מאיפה הם באמת הולכים, איפה הם נמנעים לעבור ומדוע.
שני התהליכים שונים בהיקפם. ההתנדבות במעלות הנביאים אינה תחליף לתקציב תחזוקה, לתאורה תקנית או להנגשה. פרויקט שוק תלפיות אינו יכול להחליף שכנים שמרגישים שהרחוב שלהם ראוי לטיפול. דווקא החיבור ביניהם מציע מודל עירוני מעניין: הרשות מתכננת את הרצף הפיזי, ותושבים מייצרים סביבו חיים.
חשוב גם לזכור שהמילה "הליכתיות" אינה פותרת לבדה את בעיית הנגישות. מדרגות יכולות להקל על מי שמסוגל לטפס בהן, אבל להוות חסם עבור אדם עם מוגבלות בניידות, הורה עם עגלה או תושב מבוגר. ההצלחה של צירי הליכה נמדדת גם בקיומן של חלופות בטוחות, ברציפות המדרכות, במקומות מנוחה ובאפשרות להגיע ליעד בלי לאלתר מסלול.
עדיין מוקדם לקבוע כיצד ייראו כל המעברים אחרי העבודות וכמה אנשים ישתמשו בהם בפועל. לא פורסמה כאן בדיקה עצמאית של סיום הפרויקטים. ובכל זאת, מכל העדכונים עולה תובנה אחת: בהדר לא חייבים לחכות לכיכר חדשה או למבנה מפואר כדי להתחיל שינוי. לפעמים הוא מתחיל בשאלה מי יטפל במדרגות, מי יוכל לעלות בהן ואיך הופכים את הדרך עצמה לחלק מהעיר.
אקי בן שחר הוא כותב ועורך את "מאחורי הכותרות", מיזם תוכן עצמאי העוסק באקטואליה, חברה, ביטחון, כלכלה ונושאים ציבוריים מזווית פרשנית ואישית.
