מבין עשרות מערכות השעות שחולקו בחודש האחרון לילדי כיתה א', בולטת מערכת שעות אחת, שבה תכנית הלימודים השבועית כוללת שיעורים מסוג אחר. סריגה, גינה חקלאית, ימאות- הם רק חלק מהשיעורים שיפעלו השנה בבית הספר היסודי האנתרופוסופי שבשכונת בת-גלים.
בית הספר האנתרופוסופי הוקם על ידי עיריית חיפה, במסגרת תפיסתה המנגישה שיטות חינוך שונות ברחבי העיר. בעוד שבית הספר האנתרופוסופי בשיטת וולדורף קיים בערים אחרות כבית ספר פרטי, שהתשלום אליו בהתאם, בעיריית חיפה הוקם בית הספר כבית ספר ציבורי לכל דבר, בו יכולים ללמוד ילדי שכונת בת-גלים, ובהתאם לשיטת הרישום המבוקר- יכולים להתקבל אליו גם ילדים מכל שכונות העיר.
כבר מהכניסה לבית הספר ביום הלימודים הראשון, רואים שמתרחש בין כתליו משהו שונה: בבית הספר אין צלצול, אין מערכת הגברה ואין מיקרופונים. פעמון ידני מזמין את התלמידים להיכנס לאולם הכנסים. התלמידים והמורים, כולם לבושים לבן, נכנסים לאולם. התלמידים מתיישבים על ספסלי העץ, והמורים- יחד עם מנהל בית הספר- ניגשים לרחבת הכניסה, שאין בה במה או אביזרים טכניים כלשהם, ופוצחים כמקהלה בשירה עברית קלאסית צלולה.
האם זו רק דרך להרשים ולהפתיע את התלמידים בפתיחת שנת הלימודים?
"ממש לא" מסביר מני עמירם, מנהל בית הספר. "אנחנו מאמינים בחינוך אשר מותאם לשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד. בשנים הראשונות ילד צריך לרכוש ולחוות מנעד רחב של כישורים. הוא זקוק למבנה קבוע של סדר יום, לאווירת ביטחון".
איך נראה סדר היום של תלמידי כיתה א' בבית הספר?
"כל יום מתחיל בריטואל קבוע: בכניסה לבית הספר הילד נפגש עם המחנך בלחיצת יד אישית, המחנך רואה את הילד, אין דבר כזה שלא יהיה מפגש עיניים ביניהם. התלמידים מתכנסים לברכת בוקר- מדליקים נר ומקדשים את הרגע. לכל שכבה יש את הברכה שלה, כך למשל תלמידי כיתה א' מדקלמים מידי יום: "אור השמש החביב, הוא מאיר לי את יומי. עוצמת הרוח של נפשי, נותנת כח לגופי. מודה אני לך אלי על האנושי שבי, אשר בחסדך כי רב טמנת בתוכי. בעזרתו אני אשקוד. אשמח ללמוד ולעבוד. ממך זורמות אורה ותקווה, אלייך חוזרות אהבה ותודה". על סיום השיעור הראשון יורה צלצול בית הספר אשר מופעל על ידי מנוע מכני, וזאת משום שגם לצלילים שפוגשים את הילדים יש משמעות פנימית עמוקה. הצליל הדיגיטלי הוא מלאכותי. אנחנו רוצים לקרב למהות העמוקה. לכן הפעמון של ביה"ס הוא מתכת נוגעת במתכת, ואם רוצים לשמוע שיר, הקול צריך לבקוע מהאדם ולא מרמקול. אם תסייר בבית הספר תראה שהכיתות צבועות בגוונים שונים- זה משום שלכל עיצוב פיזי יש השפעה פנימית על האדם, והוא חייב להיות מותאם לשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד".
ואכן, אי אפשר להתעלם מהעיצוב השונה של כיתות בית הספר. התלמידים לא לומדים מתוך ספרים ולא משננים חומר. המורים מגיעים מידי יום עם מערכי שיעור, כותבים על לוח עם גיר. בפינת הכיתה נמצאת גלריה מעץ, אליה ניתן לעלות בעזרת סולם קטן. "אנחנו משתדלים לעצב את בית הספר כבית של ילדים. הכיתות מעוצבות כמרחב מאפשר. כיתה א' היא יותר גנית. תכנית הלימודים נבנית בשלבים, ולא מאלצת את הילד להתמודד עם מבחנים והישגיות כבר בתחילת דרכו" מסביר עמירם, "עם זאת, בית הספר מאתגר את התלמידים במגוון רחב של אפשרויות- ילד צריך לדעת לשיר, לדקלם, לעבוד בעץ, לסרוג, להתמודד עם טיולי שטח, לנגן, לקפוץ על חבל, ללכת על קורה, לעבוד עם אדמה. לא מספיק שילד ישב בכיתה ויהיה מרוכז. אנחנו מלמדים כישורים, לא מקצועות. חשוב שלילד יהיו הכלים להתמודד עם מציאות משתנה, לכן אסור לחנך אותם באופן חד ממדי. לתפיסתנו, ילד הומני לא צריך לפחד ממקצועות ריאליים, ואנחנו עושים את זה באמצעות פיתוח הגמישות הפנימית. זה תובעני מאוד".
