אם אתם עוקבים בשקיקה אחר המרוץ של החודשים האחרונים במערכת הפוליטית, נראה שכבר הבנתם שזה הזמן שמפלגות חוברות אחת לשנייה ואף קמות מפלגות חדשות, ופה נעצור להכיר את מפלגתו של אהוד ברק, מפלגת "ישראל דמוקרטית", המפלגה שהקמפיין שלה חד וברור: "מדינת בנימין נתניהו או מדינת ישראל".
חדור מטרה
אם נלך צעד אחד אחורה, נמצא שלצדו של ברק עומדים דמויות מפתח נוספות, קרי נכדתו של יצחק רבין נעה רוטמן, איש העסקים קובי ריכטר, האלוף במיל' יאיר גולן וד"ר יפעת ביטון. ברק פועל מהמקום של דאגה לדמוקרטיה, כאשר מההתחלה התעוררו דיבורים אודות איחוד, ולו מול מרץ. הרמיזה של מרץ שראשית עליו להתנצל בפני החברה הערבית, הובילה אותו להתנצלות פומבית על הרג המפגינים הערבים שהתקיים בתקופת ממשלתו. מכאן שניתן להסיק שברק אכן חדור מטרה – המפלגה החדשה של אהוד ברק ("ישראל דמוקרטית") שקמה עם חזרתו לזירה הפוליטית אינה מאפשרת התעלמות, וכפי שכבר הספקנו להבין, היא משפיעה על מגוון מהלכים חשובים, קרי עיבוי הדופן של השמאל, עיבוי שהחיוניות שלו עדיין מוטלת בספק.
ניחוש מושכל
אותם דיבורים על איחודים אכן נשאו פרי, כך שמפלגת "ישראל דמוקרטית" היא כיום חלק ממשהו הרבה יותר גדול, היא כוח מניע לשמאל שכעת מייחל להפיל את ממשלת נתניהו, אך הסכנה הגדולה היא שאותו מפלגה "תיבלע " בתוך מרץ והקווים הברורים שלה אט אט ידהו ויתערבבו, אך מוקדם לומר מה יוליד יום, במיוחד כאשר כוחות פוליטיים מהווים שחקנים ראשיים במערכה, כך כל שנותר לעשות הוא לחכות לספטמבר הקרוב, ולא כי החופש הגדול נגמר, אלא כי הפתעות בטוח עומדות להגיע. עם זאת, עד כמה מפלגתו של ברק אכן תשנה את התמונה הפוליטית עוד מוקדם להכריע, במיוחד כפי שלימדו אותנו ההתרחשויות האחרונות.
חיזוק לצד פגיעה
מי שעקב אחר ההתפתחויות, מכיר בעובדות הפחות מחמיאות, מכיר בכך שלא מעט פרשנים קראו לברק לוותר ולפרוש, אך ברק כמו ברק מוכיח לנו פעם אחר פעם שבתחום הפוליטי הכול יכול לקרות, וכיום גוש השמאל חזק כמו שלא היה הרבה זמן, ופה אין אלא להודות שברק מהווה כוח מניע. מצד שני, יש מי שטוען ההיפך, שברק מהווה מטען עודף שיש להיפטר ממנו, טרם הוא ישקיע ביחד עמו את כל הספינה, או במקרה הזה את כל הגוש, וזאת כי עתה לא רק שנראה שלמפלגתו אין הרבה סיכוי, אלא היא גם עשויה להזיק לסך התאחדות השמאל.
החוליה החלשה
שנרחיב את הטענה הקודמת? ובכן אם אכן מרץ, העבודה וישראל דמוקרטית ירוצו לבחירות הקרובות, סביר ביותר שאחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה, ועל כן על הגוש החלש ביותר לשחרר, ונכון להיום מפלגתו של ברק הינה החוליה החלשה. מכאן שאם "ישראל דמוקרטית" תתפזר, ייתכן שתומכים של המפלגה יתמכו בשתי האופציות האחרות. לאור הדברים, כיוון שברק מנהיג אמתי, מצופה ממנו לראות את טובת הכלל וכאדם שמחזיק בקילומטראז' פוליטי מרשים (ואף שהוביל בעבר מגוון מהלכים מתוחכמים), הרי שרבים מצפים ממנו ליותר.
המחנה הדמוקרטי
עם זאת, כפי שברק הוכיח לא פעם, לרבים מהתחום הפוליטי יש תוכנית מגירה סודית, כוח מניע וחלום שהרבה פעמים גדול מסך הנתונים היבשים. מכאן שבימים האחרונים ניתן לראות לאן הדברים נעים, כאשר מפלגתו של ברק חברה ל"תנועה הירוקה", כך שביחד הן יצרו את "המחנה הדמוקרטי", מהלך שהספיק להשפיע ברמת המיקרו – ח"כית סתיו שפיר עברה ממפלגת העבודה להנהיג את התנועה הירוקה, ואילו אהוד ברק ישובץ רק במקום העשירי במפלגה, בזמן שמגוון מועמדים אחרים ישובצו לפניו. שנסכם? הישארו מעודכנים בהתפתחויות השונות, משום שסיכום אמיתי יתאפשר רק ב17 בספטמבר, אך כבר עתה ניתן להסיק לאן מנשבות הרוחות!
