המסע של ג׳ מהתמודדות מתישה לאיזון גופני ונפשי מדגים את החידוש בטיפול בסוכרת: שילוב ריפוי בעיסוק שמסייע למטופלים לנהל את חייהם לצד המחלה, ולא תחתיה.
כשג׳, בת 74, הגיעה למרפאת הסוכרת בזבולון, היא כבר הייתה מותשת. במשך עשרים שנה חיה עם סוכרת וידעה את כל הכללים, אך בחודשים האחרונים הכול התחיל להסתבך. היא שכחה לבצע מדידות סוכר, פספסה הזרקות אינסולין, התקשתה לזכור משימות יומיומיות ופירשה את הכול כעומס רגיל של החיים. אבל העומס הלך וגבר. הידיים החלו לאבד תחושה וכוח, פעולות פשוטות כמו כפתור או קשירת שרוכים הפכו למאמץ מיותר, והריכוז והשקט הנפשי הלכו לאיבוד. ניהול הסוכרת נפגע, וחוסר האיזון רק העצים את התחושה שהיא מאבדת שליטה.
הפניה לריפוי בעיסוק הייתה הנקודה שבה הכול התחיל להסתדר מחדש. כבר במפגש הראשון התברר כי לא מדובר בעצלנות או חוסר תשומת לב אלא בירידה קוגניטיבית שפגעה בזיכרון לטווח קצר וביכולת הארגון. המרפאה בעיסוק למדה יחד עם ג׳ את סדר היום שלה, זיהתה את המקומות שבהם היא נתקעת ויצרה איתה תכנית מותאמת: שימוש בתזכורות שמכוונות לזמנים הנכונים, סידור תרופות פשוט וברור, יצירת שגרה קבועה להזרקת אינסולין, חלוקת משימות לפי עומס ויכולת, והתאמות קטנות בבית ובעבודה שהורידו לחץ קוגניטיבי ותרמו לרצף פעולות ברור. הותאמו לה גם אביזרי עזר בידיים שאפשרו לה לבצע פעולות בדיוק ובנוחות רבה יותר.
לאט לאט, הדברים התחילו להתחבר. ג׳ הצליחה לזכור לבצע מדידות בזמן, חזרה לשגרה מאורגנת יותר, והרגישה שתחושת השליטה חוזרת אליה. כפי שהיא מספרת היום, היא לא איבדה את היכולת, היא פשוט הייתה צריכה שמישהו יפרק איתה את ההתנהלות למרכיבים קטנים וברורים וילמד אותה איך לחבר אותם מחדש.
חגית הראל כץ, מרפאה בעיסוק שטיפלה בג' מספרת: "המקרה של ג׳ מחדד נקודה שרבים אינם מודעים לה: הסוכרת אינה משפיעה רק על מדדי הסוכר. היא יכולה להשפיע על מוטוריקה עדינה, תחושה, ראייה, ריכוז, זיכרון והתארגנות, בדיוק אותם מרכיבים שמאפשרים לנהל את היום".
כאן נכנס החידוש הגדול של כללית מחוז חיפה וגליל מערבי.
טלי רפפורט מנהלת ריפוי בעיסוק מחוזית מספרת: "בשנה האחרונה הורחב משמעותית שירות הריפוי בעיסוק למטופלי סוכרת, מתוך הבנה שהאתגר האמיתי אינו רק לדעת מה לעשות, אלא להצליח ליישם את זה בתוך עומס החיים. מרפאות בעיסוק הוכשרו כמחנכות סוכרת, נפתח שירות ייעודי במרפאת זבולון, נוספו תהליכי ליווי שיקומי בקהילה ובטיפולי בית, ונבנו כלים פרקטיים שמאפשרים למטופלים ליצור שגרה מאפשרת ולא מכבידה".
הסיוע אינו עוסק רק בתפקוד, הוא מאפשר למטופלים לחזור להיות מנהלי המחלה ולא מונהגים על ידה. הוא יוצר רצף טיפולי שמחבר בין ההנחיות לבין המציאות ומעניק ביטחון, יציבות ומסוגלות. הסיפור של ג׳ הוא עדות לכך שהחידוש הגדול בטיפול בסוכרת אינו תמיד טכנולוגי. לפעמים הוא אנושי, תפקודי, נוגע ברגעים הקטנים של היום ומאפשר תחושה של חיים מאוזנים, בריאים ושלווים יותר.
