בשנת 2106 ילדה בת 6 מעכו הגיעה לבית החולים רמב"ם עם אירוע מוחי, הרופאים בבית החולים הסיקו כי מדובר בהתקף אפילפסיה ובשל האיחור באבחון היא נותרה עם נזק נוירולוגי חמור. תולדת רשלנות ביה"ח סובלת הילדה מפיגור קל, אפילפסיה ושיתוק בפלג גוף ימין – כך נטען בתביעה שהוגשה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה
על פי כתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד לידור פוגל-אורן, עד ליום המצער של 25.7.16 היתה התובעת ילדה בריאה ומאושרת בעלת ילדות נורמטיבית האופיינית לילדות בנות 6 שכמותה שלא סבלה מכל בעיית בריאות כזו או אחרת ומעולם לפני כן לא אושפזה בביה"ח.
ביום 25.7.16 הגיעה התובעת ביחד עם אמה לביה"ח כשהיא סובלת מאירוע של סטיית פה שמאלה, כאב ראש חד, התקשות הגב וערפול הכרה. הוריה של הקטינה טוענים בכתב התביעה כי במיון ביה"ח התרשל הצוות הרפואי ואבחן את התובעת אבחון שגוי כמי שמצויה בסטטוס אפילפטיקוס.
עוד טוענים ההורים כי לאור האבחון השגוי כאמור לעיל, הושארה התובעת להשגחה במיון ביה"ח כאשר ככל שחולף הזמן מצבה הולך ומדרדר, היא הולכת ושוקעת ומאבדת את היכולת לדבר.
לאור הדרדרות במצבה של הילדה הפצירה אמה בצוות הרפואי כי תבוצע לביתה בדיקת MRI אולם הצוות סרב בכל תוקף והתובעת "בלתה" לילה שלם במיון ביה"ח וככל שחלפו השעות מצבה הלך והחמיר, היא שקעה לערפול הכרה חדלה לתקשר עם סביבתה וכל זאת מבלי שצוות הרפואי יתן דעתו לכך.
הילדה אשר הגיעה לבי"ח ביום 25.6.16 בשעה 17:00 שהתה במיון תחת אבחנה שגויה משך שעות ארוכות ויקרות ורק ביום 26.7.16 בשעה 10:30, נבדקה לראשונה ע"י נוירולוגית ילדים שמיד אבחנה כי, במקום ראשון (כלשון סיכום האשפוז) מדובר באירוע וסקולרי מוחי ולפיכך הובהלה הילדה בדחיפות לביצוע בדיקת MRI אשר אכן הדגימה אוטם חריף בטריטוריה של MCA משמאל, בדיקת ה ct הדגימה פנומברה גדולה. לאור הממצאים החמורים הנ"ל נקראו הורי התובעת לחדר הצוות הרפואי שם הוסבר להם שביתם סובלת משתי סתימות חמורות בעורקי מוחה ולכן נדרש לבצע צנתור מוחי בבהילות. עוד הוסבר להורי התובעתת, כי לאור הזמן היקר שפוספס עקב אבחנה שגויה, סיכויי ההחלמה אפסיים וישנה סבירות גבוהה שביתם לא תתעורר כלל או שתישאר במצב צמח. התובעת הובהלה בדחיפות לחדר הניתוח ורק בשעה 13:30 למחרת יום קבלתה בוצע לתובעת ניתוח צנתור עורקי המוח. מחדר ההתאוששות הועברה הילדה ליחידה לטיפול נמרץ ולאחר מכאן למחלקת ילדים שם שהתה עד ליום 8.8.16 עת הועברה להמשך אשפוז במחלקת שיקום ילדים בביה"ח שיבא.
בביה"ח שיבא שהתה הילדה עד ליום 1.12.16 שם עברה שלושה חודשי שיקום מפרכים ובסופם שוחררה לביתה כשהיא סובלת מחולשה ספסטית בפלג גוף ימין כשהיד לא מתפקדת כיד עזר, פציאליס מימין, הגבלה בשדה הראייה, ליקויים קוגנטיבים ושפתיים. בסיכום האשפוז הומלץ לה על שילוב בביה"ס בליווי סייעת, הליכה עם הליכון עד להשאלת כיסא גלגלים, המשך ביצוע טיפולי פיזיותרפיה, המשך מעקב, המשך טיפול בתקשורת וריפוי בעיסוק, טיפול ריגשי לתובעת ולאמה.
יובהר כי במצב של אירוע מוחי ישנו חלון של 4.5 שעות בלבד לביצוע צינתור !
בחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה צויין כי : "פגיעה מוחית רקמתית עלולה להוביל לפגיעה בתפקוד תנועתי, שכלי, שינויי התנהגות ופרכוסים… שנה דרך להציל את רקמת המוח מפגיעה … רק בחלון זמן של סביב 4.5 שעות מאירוע האוטם החריף ניתן למנוע סיבוכי האוטם בעזרת צינטור כלי דם רלבנטיים והזרקת חומר הנקרא PTA …דבר שלא ניתן לעשות מעבר לחלון הזמנים שצוין לעיל…"
עוד צוין בחוות הדעת הנ"ל : "…שגה בית חולים רמב"ם בכך שאבחנת האוטם נעשתה באיחור רב בהשוואה לחלון הזמן הקריטי. בתסריט אחר ….היה צריך לחתור לביצוע MRI בדחיפות ולא CT משבוצע ה CT היה הכרח לוודא שבגלל מגבלותיו הטכניות הוא נקרא ומפורש אל נכון ובדייקנות. היה הכרח לשתף נוירולוג ילדים….סמוך ביותר להגעתה לביה"ח. משכל זאת לא נעשה, אבד חלון הזמנים ההכרחי לטיפול נכון בילדה והיא נותרה נכה לכל חייה.
בכתב התביעה נטען כי תולדת רשלנות ביה"ח סובלת הילדה מפיגור קל, אפילפסיה ושיתוק בפלג גוף ימין.
עו"ד לידור פוגל-אורן טוענת בכתב התביעה כי מיום שחרורה מביה"ח שיבא ועד לשעה זו עוברת התובעת מסכת ארוכה ומפרכת של טיפולים, מעקבים ובדיקות שהפכו לשגרת חייה וזאת במטרה להקטין נזקה אך ללא הועיל.
