"ציון דרך" | תערוכת יחיד לאמנית בתיה גזית - מקומונט חיפה

פתיחה חגיגית : שבת ה7.3.2020 בשעה :12:00

הגלריה המרכזית, עין הוד

אוצר: אילן סגל

"ציון דרך" | תערוכת יחיד לאמנית בתיה גזית — סדן הפקות אמנות

בתערוכת היחיד של האמנית הרב תחומית בתיה גזית שמתקיימת בגלריה המרכזית והנחשבת בעין הוד, מציגה בתיה שילוב בין עבודות הפיסול הקרמי אותן היא יוצרת מזה שנים לצד עבודות הניו מדיה , ז'אנר אותו למדה באדיקות ושיכללה במשך שנים ובהתמקצעות ראויה לציון.

התוצרים יפהפיים ונותנים תשובה אסתטית ומוקפדת לעין ולנשמה.

בתיה בחרה להציג את הטוב והמופלא שבעולם והיא מתרכזת בדמויות נשיות , לעיתים ידועות, ונותנת אינטרפרטציה אישית, חולמנית ,רכה ועדינה מהמניפסט הסדור של עולמה , כאלמנת צה"ל צעירה שנאלצה להתמודד עם מהמורות החיים ולאחר מכן אובדן השמיעה שאילץ אותה לחיות ב"עולם של דממה" מאתגר , לעיתים בודד ומחדד חושים מאידך.

אוצר התערוכה אילן סגל מוסיף :""אני מכיר את בתיה מעל 30 שנה ואני תמיד מתפעל על זה שהיא ממציאה את עצמה מחדש! כמי שעוקב ומתפעל אחרי התפתחותה האמנותית הנוגעת במגוון חומרים וסגנונות,רואה תערוכה זו – המבוססת על האמנות הדיגיטלית – תערוכה המשלבת בתוכה את כל דרכה האמנותית עד היום…"

ובתיה משתפת את עוקביה הרבים ברשתות החברתיות : "בינואר לפני כשנה – חגגתי 76.או אז ידעתי כי השנה אחגוג גיל נכבד 77.אני כל כך מחוברת למספר 7 ומכאן – איך מציינים את הגיל הנכבד הזה?רבים יודעים כי אני חיה במעין עולם הדממה….ממש לא פשוט. אם כי כאילו השקט אצלי, הקולות שאני שומעת מאיצים, מדרבנים ומביאים לכדי עשייה…

לא רבים יודעים – כי נפער סדק בחיי….סדק עמוק מאד, אישי עמיקם נהרג במלחמת יום כיפור. הייתה זו טלטלה נוראית ומשמעותית.

בעודי יושבת עם "המודיעים" – הייתי כל כך נחושה…כי ממש חייבת מתוך הסדק, להביא את האור…

יש לי שני בנים צעירים מאד, צריכה לפרנס אותם, לגדלם לכדי בגרות עצמאית ובריאה…

לאחר שנות עבודה רבות, לאחר שהבנים יצאו לחייהם שלהם, שוב צריך למלא את הריק בעניין, בעשייה, בברכה, בטוב.

"יצרתי" לי כלים חדשים. הכרתי את תחום הפיסול. שנים רבות פיסלתי בנייר ומשם עברתי לפסל בחומר. כל כך התאים לי – בעולם הדממה שלי, להיות ספונה בחדר עבודה, מפסלת ויוצרת…..

למזלי, קינן בי ועדיין, יצר הסקרנות, לפני כשלוש שנים נחשפתי לתחום האמנות הדיגיטלית. בתחום זה אני מאותגרת על ידי נושאים רבים, אוספת חומרים, מצלמת, חוזרת על עבודות שפיסלתי בעבר, משלבת שילובים, עורכת ויוצרת חדש כאילו יש מאין.

זו חוויה מדהימה לגלות כי בגילי, במגבלותיי, עד כמה נפלא להפעיל את כל החושים, על אף מגבלת השמיעה והגיל, עדיין אשכיל, אלמד, אתאמן, אשב שעות כל כך רבות מול המחשב עם עבודות חדשות, טכניקות חדשות, רעיונות חדשים.

לאחר מחשבות, התלבטויות, התייעצות עם דמויות מעצבות בחיי, החלטתי לערוך תערוכת יחיד!

החלטה לחוד ועשייה לחוד. ממש לא פשוט להיערך לתערוכת יחיד. זה חייב להיות מעין ציון דרך בחיי. מהחלטה לעשייה – דרך ארוכה כל כך, מה להציג, איפה, איך, מתי?

ליקה חברתי הטובה חשפה בפני את מילות שירו של לאונרד כהן – ANTHOM – האומרות:

THERE IS A CRACK, A CRACK IN EVERYTHING – THAT'S HOW THE LIGHT GET'S IN…

מכאן כבר זרמתי, והוכנה תערוכה המהווה מעין "ציון דרך" – סיפור חיים. רוב העבודות כאן מספרות את חיי שלי…

כי לכל אחד מאתנו יש סיפור חיים משלו…"