לרגל ציון 60 שנה למאורעות ואדי סאליב, יתקיים ביום שלישי, 9.7, ערב זיכרון מיוחד ב”משכן לאמנות עכשווית – הפירמידה”, בו יוקרן, בבכורה מחודשת, סרטו הראשון של הבימאי עמוס גיתאי – “מאורעות ואדי סאליב”
אירועי ואדי סאליב נחרטו בזיכרון יוצאי עדות המזרח, ומשמשים כסמל לתגובתם לתחושות הקיפוח והאפליה ששררו מאז קום המדינה. ביום שלישי, 7.9, בשעה 20:00, יתקיים ב”משכן לאמנות עכשווית – הפירמידה”, ערב פתוח לקהל לציון 60 שנה למאורעות ואדי סאליב, שהתרחשו בשנת 1959, בהשתתפות סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות, הרב דב חיון.
במהלך האירוע תיערך הקרנת בכורה מחודשת לסרטו הראשון של הבמאי החיפאי המוערך-עמוס גיתאי, ‘מאורעות ואדי סאליב’, בו ראיין גיתאי משתתפים ועדי ראייה לאירועים. סרטו של גיתאי נחשב לאחד מהתיעודים היחידים הנותנים קול לתושבי הוואדי, ומבחינה אמנותית מהווה יצירת הביכורים של אחד הבמאים הבולטים בקולנוע הישראלי של העשורים האחרונים. את הערב ינחה אבי סבג, שנולד וגדל בוואדי סאליב, ממקימי אולפן לנוער “לגעת בחלום”.
לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל בהנחיית העיתונאי אלי לוי בהשתתפות חברים מקבוצת הפייסבוק המוקדשת לילידי הוואדי- “גם אני גדלתי בסטנטון”: אלי פדידה, שמואל שרביט (צייר ושחקן), ברט וקנין (אגדת רוק חיפאית שאף השתתף במרד). כמו כן ישתתפו חברת מועצת העיר, נעמה לזימי, התסריטאית רחל איפרגן, והאוצרת גליה אביאני- שבימים אלו אוצרת תערוכה שתתקיים בהמשך השנה במוזיאון העיר ואשר עוסקת במרד.
במהלך הערב יוצגו קטעי משחק ומוזיקה בהשתתפות האמנים: אלברט סופר, רקפת אמסלם, מיכאל וקנין, שמואל שרביט, ברט וקנין ואלי פדידה. את הערב יחתום מופע מוזיקלי של להקת “קום תרא”, כהוקרה למוזיקה הצפון אפריקאית.
ב- 8/7/59, תושב השכונה, עקיבא יעקב אלקריף, נורה ברגלו על ידי שוטר שנקרא לרסן תגרה בבית קפה. אותו ירי הצית את המרד שהחל למחרת ב- 9/7/59 וגרר אחריו הפגנות כנגד הממסד בכל רחבי הארץ. בעקבות המחאה, החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט משה עציוני, במטרה לבדוק האם המוחים הופעלו על ידי גורמים חיצוניים, וכן את תפקוד המשטרה ואת הסיבות למחאה. מסקנות הוועדה העידו, כי אכן קיימים פערים חברתיים, אך קבעו כי אין הממסד עושה זאת ביד מכוונת. בתגובה למרי – השכונה פונתה מתושביה, הבתים הישנים נהרסו ותושבי השכונה קיבלו דיור חלופי. כמו כן הוגדלו תקציבי פינוי המעברות וכן שופרו התנאים הסוציאליים של יוצאי עדות המזרח.
על אף זאת, המחאה המשיכה לרחוש, עד שפרצה שוב בשנות ה- 70 עם תנועת “הפנתרים השחורים”, שהובילו למהפך הפוליטי בשנת 1977.
