בבית האמנים של שם שאגאל בחיפה
פתיחה חגיגית : יום שבת ה 23.9.2023 בשעה 11:00
בבית האמנים ע"ש שגאל
שדרות הציונות 24 , חיפה
אוצרת התערוכה : נורית טל טנא
שי אביבי יוצא למסע אל עצמו, מסע אל הנוף, ואל ציור מסורתי בטבע ( Plein-Air). הצייר עם כליו, ניצב על פני האדמה ומתבונן ישירות בנוף הנגלה בפניו. מסעותיו חולשים על פני נופי הארץ ומחוצה לה. מתוך מכלול הנוף האינסופי הנפרש בפניו הוא מבקש לנפות ולהתמקד בעיקר שצד את עיניו, ולספר את סיפור ההווה הנוכח. לאביבי אין עניין להביא פוליטיקה של נוף לכן הציור שלו, כשם שאין לו עניין להביא הקשרים אוטוביוגרפים, היסטוריים, דתיים ועניינים טעונים אחרים. גם את עקבות האדם בטבע, לרוב הוא מבקש להשאיר לאחרים (על אף שהנושא האקולוגי, מצא ביטוי בעבודות מסוימות, דוגמת: סדרת עבודות שעסקו במצבם העגום של נחל צין, חולות סמר ודיונות נחל אלכסנדר). לדבריו: "משא העבר ודאגות העתיד נשכחים כאשר אתה ניצב מול הטבע, יש לחגוג את יופיו, והנוכחות שבו שהינה בעלת ערך תרפויטי".
אביבי מושפע ממסורת ציירי הנוף הגדולים, דוגמת: פול סזאן וקמיל קורו. את לימודי הציור רכש באטליה של הציירים: אלי שמיר, ישראל הירשברג, ארם גרשוני, דויד ניפו ואחרים. הוא מתאר עצמו כצייר אימפרסיוניסט המצייר באופן ריאליסטי מודרני מתוך מתן פרשנות אישית ותחושת תכיפות לספר סיפור מתומצת של הנוף שמולו בצורה ישירה ובאופן בלתי אמצעי, באינטנסיביות ובזמן קצוב, ברגע בר חלוף. בתהליך העבודה אביבי בוחר מוטיב או מושא ציורי מתוך המכלול ומתמקד בו באמצעות יחסים בין כתמים, בין אור וצל. מייצר רדוקציה של הנוף למשטחי צבע היוצרים דימויים של עצים, שבילים, הרים, נחלים, שדות, שמעל כולם מרחפים העננים הלבנים אפורים, במרחב נשימה אינסופי של יריעת שמיים תכולים. העננים משייטים באיטיות, נטולי כוח כבידה, מטילים מצלם על פני האדמה, משקיפים ומלווים את אביבי בכל מסע בו ילך. נוכחותם העוצמתית והרכה בו זמנית מתפרשת על חלק נרחב מהמשטח הציורי, כשחקנים ראשיים במערכה, בתנועה מתמדת, מופיעים בציוריו כמעט בקביעות כאשר נוף המקום תחתיהם הוא המשתנה.
מאמרו של חוקר האמנות גדעון עפרת "עננים ועשן",2011, נפתח בדבריו אלו: "הנה לכם תרגיל: טלו את הספר "אמנות ישראל עכשיו" (מודן, תל-אביב, 2009), עלעלו בין דפיו ונסו למצוא ציור או צילום של עננים. כמעט שלא תמצאו. כמעט. כי ציירים וצלמים עכשוויים מעדיפים שמיים נקיים, שטוחים, חפים מאותם גושים אמורפיים רכים, לבנים ואפורים, שריתקו בעבר את מבטם ודמיונם של ציירים ומשוררים" . בהמשך מאמרו, עופרת, דולה ומאזכר אמנים ישראלים שהתייחסו לעננים ביצירתם בהקשרים שונים, החל משנות ה-20 מהמאה ה-20 והלאה. ביניהם: ראובן רובין, הרמן שטרוק, יוסף זריצקי ועוד …
האמן שי אביבי, איש צנוע, תלמיד ומורה, מבקש רק להיות נוכח בכאן ועכשיו, לשקוע בשמחת הטבע, הצבע והאור המתחלף.
