בחדר הילדים ובחדר הטיפולים: עובדת סוציאלית במלחמה

בזמן שבעלה שירת במילואים כ־300 ימים, כרמית שמיר, עובדת סוציאלית וראש צוות במרכזי הילד בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי, המשיכה להחזיק בית עם חמישה ילדים וללוות מדי יום ילדים והורים הזקוקים לתמיכה וסיוע. בין שגרת השבוע בבית לבין העבודה הטיפולית, היא מתארת תחושת אחריות כפולה לצד שליחות שמעניקה לה כוח להמשיך.

ב־17 במרץ מצוין יום העובדים והעובדות הסוציאליים. עבור רבים מהם מדובר במקצוע המשלב עבודה רגשית עמוקה עם התמודדות יומיומית עם מצוקות של מטופלים ומשפחות. סיפורה של כרמית משקף מציאות מוכרת עבור עובדים סוציאליים רבים, המאזנים בין מחויבות מקצועית גבוהה לבין אתגרי החיים האישיים.

במהלך יותר משנתיים וחצי, כאשר בעלה נקרא שוב ושוב לשירות מילואים, נדרשה כרמית לנהל כמעט לבדה שגרה אינטנסיבית בבית לצד עבודה טיפולית הדורשת נוכחות מלאה, רגישות ויכולת להכיל מצבים מורכבים של ילדים והורים.

"בבוקר אני אמא שמכינה סנדוויצ'ים ומרגיעה ילד שקשה לו. בעבודה אני עובדת סוציאלית שמקשיבה לאחרים ומנסה לחזק אותם," היא אומרת. התיאור הפשוט הזה משקף מציאות יומיומית של מעבר מתמיד בין הבית לעבודה, בין הדאגות האישיות לבין הצורך להיות מקור יציבות עבור אחרים.

לדבריה, העומס מורגש היטב.
"יש ימים שהעייפות והדאגה מציפים, במיוחד בלילות כשהבית סוף סוף שקט, כשאין מי שמבקש כלום, דווקא אז מגיע כל מה שהצלחתי להדחיק במשך היום. אבל גם שם אני מזכירה לעצמי שיש המון משמעות לעבודה שלי."

לצד האתגרים, היא מספרת כי מקורות הכוח מגיעים מהבית, מהילדים וגם מהעבודה עצמה. היא מדברת על החוסן של ילדיה, על מערכות תמיכה משפחתיות ועל עבודת הצוות במרפאות. " במרכז אנחנו עובדים כגוף אחד. כשאני נופלת הם מחזיקים. כשמישהו אחר מתקשה אני שם בשבילו. זה כוח שאין לו תחליף."

עבור כרמית, המפגש עם הילדים והמשפחות במרכזי הילד מחזק, מעצים ומשמעותי.
" היכולת להיות שם בשביל אחרים, גם כשאני בעצמי בתוך הסיפור, נותנת לי כוחות להמשיך הלאה".

במרחב הטיפולי, שבו כל קושי מקבל מקום וכל ילד זוכה לליווי מקצועי, היא נזכרת בבחירתה במקצוע ובתחושת השליחות שמלווה אותה לאורך השנים.

כמי שעובדת יום יום עם ילדים והורים, כרמית גם מדגישה כמה עקרונות פשוטים שיכולים לעזור להורים בתקופות לחוצות.
לדבריה, אחד הדברים החשובים ביותר עבור ילדים הוא תחושת יציבות. "גם בתקופות מורכבות חשוב לשמור ככל האפשר על שגרה בסיסית. ילדים זקוקים למסגרת שמעניקה להם תחושת ביטחון."

בנוסף היא מדגישה את חשיבות השיחה הפתוחה עם ילדים. "לא צריך להסתיר מהם את המציאות, אבל כן חשוב להתאים את ההסבר לגילם ולתת מקום לרגשות שלהם. לפעמים עצם זה שמקשיבים לילד באמת, כבר עושה הבדל גדול."

סיפורה של כרמית מאיר את עבודתם המורכבת והמשמעותית של עובדים ועובדות סוציאליים רבים במערכת הבריאות. מדי יום הם פוגשים ילדים, הורים, משפחות ומטופלים הנמצאים ברגעים פגיעים של חייהם, ומעניקים להם ליווי מקצועי לצד נוכחות אנושית רגישה ויציבה. בתוך מציאות חיים לא פשוטה, ולעיתים גם לצד אתגרים אישיים, הם ממשיכים להיות עבור רבים מקור של הקשבה, הכוונה ותקווה, אנשים שנמצאים שם בדיוק ברגע שבו מישהו צריך יד מושטת.